התיקון לחוק להגנת הפרטיות נכנס לתוקפו. איך נמנעים מתביעות?

עיקרי השינויים בתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות

 * צמצום חובת רישום מאגרים, בעוד שהחוק בנוסחו הקודם חייב רישום של מאגרי מידע רבים, התיקון החדש מצמצם חובה זו באופן משמעותי. כעת, חובת הרישום חלה בעיקר על מאגרים בעלי רגישות גבוהה או על אלה המנוהלים על ידי גופים ציבוריים. עם זאת, במקביל, חלה כעת חובה על בעלי מאגרים העומדים בקריטריונים מסוימים להגיש הודעה לרשות להגנת הפרטיות.

 * הגברת האכיפה והפיקוח, הרשות להגנת הפרטיות מוסמכת כעת להטיל קנסות כספיים בסכומים גבוהים, לפתוח בהליכים לבירור מנהלי ולבצע תפיסת חפצים. סמכויות האכיפה החדשות הופכות את הציות לחוק למשמעותי הרבה יותר עבור ארגונים.

 * אחריות מוגברת על בעלי השליטה, התיקון מעביר את הדגש מאחריות על “בעל המאגר” לאחריות מוגברת על “בעל השליטה” במידע. משמעות הדבר היא שגם גופים המעבדים מידע באמצעות ספקים חיצוניים (כדוגמת שירותי ענן) נדרשים לוודא עמידה בהוראות החוק.

 * חיזוק זכויות נושאי המידע, התיקון מחזק את זכותו של כל אדם לעיין במידע אישי שנאסף עליו ולבקש לתקנו או למחקו במקרים מסוימים. כמו כן, בתי המשפט הוסמכו להטיל פיצויים ללא הוכחת נזק על הפרת הוראות החוק.

 * חובת מינוי ממונה פרטיות (DPO), אחד השינויים המשמעותיים ביותר בתיקון, בהשראת ה-GDPR, הוא הרחבת הדרישות בנוגע למינוי ממונה על הגנת פרטיות (Data Protection Officer – DPO). חובה זו חלה על ארגונים המנהלים מאגרים הכוללים מידע רגיש או מאגרים בהיקפים גדולים במיוחד. תפקידו של הממונה כולל בקרות פנימיות, הדרכת עובדים והינו איש קשר מול הרשות להגנת הפרטיות. מינוי זה דורש ידע מקצועי ועדכני בתחום והוא קריטי לצמצום סיכונים משפטיים ורגולטוריים.